הרב יהודה לייב הכהן פישמן מימון - (רי"ל מימון כונה גם "המזרחי הנודד") רב, ממקימי תנועת המזרחי, מחותמי מגילת העצמאות ושר הדתות הראשון של ישראל.
  הרב מימון נולד במארקולשטי, בסרביה (חבל ארץ במולדובה), מ1900 שימש כ"מגיד" בעיר-מולדתו, ובשנים 1905 - 1913 רב באונגני, בסרביה.
את כינויו "מימון" הוסיף לעצמו בשל הערצתו לרמב"ם הידוע בכינויו מימוני. כתב ספרים רבים והמפורסם שבהם הוא "שרי המאה" - שישה כרכים על גדולי הדור במאה השנים שקדמו לספר. הרב ירש מאבותיו את האהבה לספרים ורכש לעצמו מילדותו ועד שנותיו האחרונות ספריית ענק, מן הגדולות בעולם.
ההתעוררות בקרב יהדות רוסיה לחיבת ציון ויישוב ארץ-ישראל, הרעידה גם ברב מימון מיתרים ועוררה תסיסה. הרב התקרב לתנועת חובבי ציון, וניהל תעמולה ציונית בערי דרום רוסיה, ואף נעצר על כך. פגישה מקרית עם הרב ריינס, מייסד תנועת המזרחי, השפיעה עליו עמוקות. הוא השתתף בכנס בווילנה שבו הוחלט על יסוד ה "מזרחי" ומאז הקדיש עצמו לעבודת התנועה.
לאחר עלייתו ארצה הקים בארץ לשכה של תנועת "המזרחי" ופעל בה. בשל כך גורש בידי התורכים מהארץ במלחמת העולם הראשונה ועבר לארצות הברית. עם שובו בשנת תרע"ט עמד בראש תנועת "המזרחי" בארץ ישראל, וערך את העיתון "התור".

הרב מימון התנגד נמרצות לשלטון הבריטי, ולדיכוי האצ"ל על ידי ההגנה . הוא מילא תפקיד מרכזי בהקמת הרבנות הראשית לארץ-ישראל, השתתף במעמד ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ובירך "שהחיינו" בשם ומלכות. כיהן כחבר הממשלה הראשונה של המדינה ושירת כשר הדתות.

  בראשית שנת תשי"ב (1952) פרש מפעילות מדינית והשקיע עצמו כליל בעבודה ספרותית-תרבותית במסגרת מוסד טיפוחיו – "מוסד הרב קוק". מימי נעוריו ועד עשרה ימים קודם פטירתו לא הניח את עט הסופרים מידיו. רשימת כתביו כוללת מאות ספרים. מאמרים, כתבי עת וקבצים וערכים, שנכתבו או נערכו על ידו ובהשתתפותו.

"יד הרב מימון", אשר במסגרתה נמצא גם "המכון לציונות דתית", נקרא על שמו. את שמו נושא גם היישוב "כפר מימון" שבנגב.