ישיבות ציונות מרכזיות                              מרכז הרב

ישיבת "מרכז הרב" בשכונת קריית משה בירושלים

ישיבת הרב היא הישיבה שעיצבה את הציונות הדתית. רוב עולם הרבנות של הציונות הדתית צמח בין כתליה, שם גם התהוותה התשתית למפעל ההתיישבות הדתית בשטחים ישיבת "מרכז הרב" היא הישיבה המרכזית והבולטת ביותר של הציונות הדתית. רוב עולם הרבנות של הציונות הדתית בא ממנה: ראשי ישיבות, רבני ערים ויישובים וגם הרבה מחנכים בישיבות ההסדר והישיבות התיכוניות. הישיבה נוסדה ב-1924 על-ידי הרב הראשי האשכנזי באותם ימים, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. היא נחשבת לישיבה הראשונה שהיתה ציונית ברוחה. הרב קוק כינה אותה בשם היומרני "הישיבה המרכזית העולמית", מתוך רצון לראות בה מודל לתפישה חדשה לעולם הישיבות כולו: שילוב של לימודי התלמוד המסורתיים, עם שיעורים במחשבת ישראל. אחרי מותו של הרב קוק, ב-1935, היא כונתה על שמו, "מרכז הרב". בעשורים הראשונים לקיומה זו היתה ישיבה שלא הצליחה להתבסס מבחינה כלכלית ומספר תלמידיה היה מועט, ולא פעם היה חשש לעצם קיומה. השינוי הגדול החל בשנות החמישים, כאשר החלו לזרום אליה תלמידים בוגרי בני עקיבא והישיבות התיכוניות בעיקר הודות לעידודו של הרב משה צבי נריה שהיה ראש הישיבה התיכונית בכפר הרא"ה ודמות דומיננטית בבני עקיבא בכלל, שהיה תלמידו של הרב קוק. ב"מרכז הרב" גם התהוותה התשתית למפעל ההתיישבות הדתית בשטחים. משם יצא חנן פורת לחדש את היישוב היהודי בגוש עציון מיד אחרי מלחמת ששת הימים. מקימי "גוש אמונים", אחרי מלחמת יום הכיפורים, היו אנשי "מרכז הרב". הרב קוק עודד את תלמידיו "לסגור את הגמרות" כדי להיאבק למען ההתיישבות והוא עצמו התייצב כמה פעמים במאבקי השטח. החמרתו האישית של הרב קוק בענייני צניעות (לבושן של נשים והפרדה בין המינים) השפיעה מאוד על החשיבות הרבה שייחסו רבני הציונות הדתית לנושא זה בעשורים האחרונים. ב-1982, לאחר פטירת הרב קוק חל עימות משמעותי בישיבה בין ראש הישיבה החדש, הרב אברהם שפירא (שכיהן גם כרב ראשי), לבין תלמידו הקרוב של הרב קוק, הרב צבי טאו.  אנשי טאו טענו ששפירא, שבא מרקע חרדי מרוקן את הישיבה מאופיה הדתי המיוחד והופך אותה לעוד ישיבה מן המניין. העימות הפך לפיצול פורמלי ב-1997, לאחר ששפירא הכניס לישיבה מכון להכשרת מורים, שטאו התנגד לו. טאו ואנשיו הקימו את ישיבת "הר המור", שכיום גם לה עוצמה ודומיננטיות רבה. אחרי פטירת הרב שפירא, מונה בנו, הרב יעקב שפירא, לראש הישיבה.   בין בוגרי הישיבה הבולטים, ניתן למנות את הרב חיים דרוקמן, הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב פרופ' נחום רקובר, הרב צפניה דרורי, הרב משה לוינגר, הרב שלמה אבינר, הרב יואל בן-נון והרב חנן פורת. נלקח מעיתון הארץ

פעילות 1
  ענו על השאלות

פעילות 2  - הטבח בישיבת מרכז הרב